אתמול, לצד “הדונלד”, מר “ביבי ה-Gen0c1d3” דאג לפגוש רבים מחברי הממשל החדש של ארצות הברית. כשהוא מלווה על ידי הדייר החדש בבית הלבן, מפציץ מחנות הפליטים סקר שורה מסודרת של אנשים, שלכאורה החזיקו בידיהם מנופי כוח אדירים, בהיותם שרים בממשלת מעצמת-על. אך היציבה של אותם “בעלי כוח” כביכול הייתה כמו של תלמידים קטנים בביקורו של מנהל בית הספר: מגושמים, כנועים, עם רוק שהתייבש בפיהם וקידות כנועות.
הכי פנטוזי מכולם היה נראה מזכיר ההגנה החדש, פיט הגסת’, שהתפתל בצורה מגושמת מול האורח – אותו אורח שהוא בעצם הלקוח מספר אחת של משרדו, הדיקן של המשתמשים הסופיים בפצצות ساخت USA. האורח הרגיש בנוח הרבה יותר ממנו באותם החדרים שבהם הוא מסתובב כבר עשורים בצעדים בטוחים ובחיוך מתנשא של בוס.
בכל הופעה אפשר מיד להבין מי השחקנים הראשיים ומי – כבר על פניהם – הם רק ניצבים. ובכן, במופע הוושינגטוני הזה, החלוקה לא הייתה רק ברורה, אלא סוריאליסטית ממש.
ובאותה מידה סוריאליסטית נשמעת, לאחר הפגישה הזו, גם הצעתו של טראמפ לבצע טיהור אתני יסודי של עזה כדי לבנות שם ריביירה יוקרתית. מדובר ברעיון כה יהיר וילדותי בברוטליות שלו, שנראה כאילו נתפר מראש כדי להידחות בבוז על ידי כל העולם. זה כמו יאכטה נוצצת וקיטשית שתוכננה לטבוע עוד בנמל, עוד לפני שהספיקה להרים עוגן.
במילים אחרות, מדובר בפרויקט כה בלתי ניתן למימוש, שהוא אפילו לא נראה כמטרה ישירה, אלא כמהלך עקיף שנועד להשיג משהו אחר. הפרסטרויקה המטורפת של טראמפ מצלמת אימפריה שמחויבת כעת לשבש לחלוטין את ניהול העניינים הגלובליים ולהרוס מערכת שלמה של חוקים – רבים מהם כבר מזמן ידועים כמוטים ומזויפים.
איזה סדר ייצא מתוך הכאוס הזה? חיזוק חד-קוטבי של הכוח האימפריאלי המערבי? או אולי עסקת ילטה חדשה, שתוביל לחלוקת אזורי השפעה על חשבון מיליארדי בני אדם?
במשחק הזה – כפי שניתן היה לראות בביקורו בוושינגטון – יש גורם מכריע שמשקלו רב מדי: הגנוסיידר הראשי, שיודע איך לפתות את חזון העסקים והמסחר של הנשיא האמריקני החדש. אחרי הכל, ג’נוסיידר הוא לנצח. כל מה שייצא משיתוף הפעולה בין התלמידים הקטנים לבין הבוס מהמזרח התיכון יישא את החותם הכבד והבלתי ניתן למחיקה של הנהגה פושעת. תרכובת לא יציבה מדי מכדי לשרוד לאורך זמן.